כתוב בתורה (ויקרא י"א פסוק מ"ג) "אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם". ובגמ' יומא לט': ונטמתם בם תנא דבי רבי ישמעאל עבירה מטמטמת לבו של אדם אל תקרי ונטמתם (מ' בצירה) אלא ונטמתם (ט' בפתח ומ' בשווא) היינו לשון טמטום.
ועפ"ז מובן מדוע אסרו חכמים להאכיל תינוק דבר אסור אף שאינו בר חינוך בכ"ז מוזהרים להפרישו מדבר מאכל אסור, והטעם כיון שזה מטמטם את ליבו ויגרום לו טבע רע כשיגדל, כידוע אצל משה רבנו ע"ה. ובזה מאכלות האסורות יתרות על איסורים אחרים בחומרתם. כיוון שהם נכנסים בגופו של אדם ממש ונעשים  בשר מבשרו ונמצא שאדם האוכל איסורים לא רק חוטא, אלא כיוון שהמאכל נכנס לגופו, הרי הוא פוגם את גופו ואת נפשו וזה משפיע על אישיותו, וכך אמרו: "ולא תטמאו בהם ונטמאתם בם". אם אתם מטמאים בם - סופכם להטמא בנפשכם, כי המאכלות האסורות מכניסים טומאה בליבו ובנפשו של אדם עד שקדושתו של מקום מסתלקת ממנו, והוא מה שאמרו: עבירה מטמטמת ליבו של אדם כי מסתלקת ממנו הדעה האמיתית ורוח השכל שהקב"ה נותן לחסידים, "כי ה' יתן חכמה".
לאמור: מאכלים אסורים פשוט מזיקים לנפש, ולכן כמו שיש להזהר מלאכול מאכלים שהם מסוכנים לבריאות, כמו שיש להתרחק מאכילת רעל, מאכילת דבר שיש בו ארס מסוכן, כן יש להתרחק ממאכלות אסורות שהם רעל לנפש, וגם מתערובת איסור יש להתרחק שזה כמו שנתערב רעל במאכל, ומי יאכל זאת? והרי כאשר יש איזה חשש רחוק של סכנה לבריאות, אדם ירחק ולא יעלה בדעתו להקל בסכנה מפני שהיא רק ספק ולא ודאי, כן יש להימנע מאיסור מאכל שהוא ארס ממש לגוף ולנפש.
מערכת הכשרות שע"י הרבנות הינה מחולקת לשתי דרגות, כשרות רגילה וכשרות מהודרת, כשרות רגילה כוללת את המוצרים הכשרים כגון דברי בשר שאינם חלק (גלאט) וכן פירות וירקות עפ"י היתר מכירה וכשרות מהודרת הינה כוללת רק מוצרי בשר (חלק גלאט) שמיטה לחומרא, ללא חשש ערלה ואף בישול עפ"י שיטת הב"י. וזאת למודעי כי אף בכשרות רגילה כל עלי הירק הינם עפ"י גידולים מיוחדים ללא חשש תולעים, וכן אם יש מוצר המכיל אבקת חלב נוכרי דבר זה מצויין ע"ג התעודה, כל נוהלי הכשרות עפ"י הנחיות הרבנות הראשית לישראל.
ואמרו חז"ל חולין ו'. "אדם המקדש עצמו מאכילת איסור אין הקב"ה מביא תקלה על ידו באכילת איסור". יה"ר שלא תצא תקלה מתחת ידינו ולא יכשלו בי חברי.

בברכת התורה
הרב שמעון מורסייא מנהל המחלקה