בכלאי בגדים אסרה התורה רק תערובת של צמר ופשתן. אין איסור ללבוש למשל, בו זמנית חולצה עשויה פשתן עם אפודת צמר; אלא האיסור חל על בגד שנארג ונטווה יחד מחוטי צמר ופשתן, לו קוראת התורה שעטנז (יש דורשים את השם כנוטריקון של דבר שהוא שוע, טווי ונוז, כלומר: חלק, טווי וארוג). חכמים החמירו ואסרו שימוש בבגד גם אם לא נארג יחד, אלא שחובר בשני תפרים, לפחות, זה לזה ("שתי דחיפות").
איסור השעטנז הנו איסור לבישה, אולם מאחר וגם כתוב "שעטנז לא יעלה עליך", נאסר עלינו אף לשכב על מצע רך העשוי שעטנז, מחשש שאחד מקצותיו עשוי להיהפך לכיסוי חלקי לגופנו. מהדרים במצווה זו מקפידים גם על ספות, כורסות ורהיטים מרופדים אחרים, לבל יישזרו בהם חוטי שעטנז.
כדאי לדעת, שיש בערי ישראל מעבדות מיוחדות, במתכונת "מכון התקנים", שמתפקידן לבדוק בגדים, אריגים ומעשי ריפוד אחרים, ובכל מקרה של ספק ניתן להיעזר בשירותיהן. בערים אחדות קיים מדור מיוחד ברבנות המקומית, המעניק "הכשר" לבתי חרושת וחנויות, שמוצריהם נקיים מחשש שעטנז, ותווית מיוחדת בהם מאשרת עובדה זו.