דלג לתוכן העמוד

המלאכות האסורות בשבת

התורה אסרה עשיית מלאכה בשבת, כמו שנאמר בתורה "ששת ימים תעשה מעשיך, וביום השביעי תשבות" (ספר שמות כג, יב), וכן נאמר "ויום השביעי שבת לה' אלוקיך לא תעשה כל מלאכה" (ספר שמות כ, י).

בתורה שבכתב לא נמצאת הגדרה מדוייקת למושג "מלאכה", למעט מספר מלאכות מועט הנזכרות בתורה במפורש, ואלו הן: הבערת אש, קצירה, והוצאה מרשות לרשות. חז"ל עמדו על חוסר הפרופורציה שבין המקרא לתלמוד בנושא זה, ואמרו על הלכות שבת שהם "כהררים התלוין בשערה - שהן מקרא מועט והלכות מרובות" (בבלי מסכת חגיגה דף י, א)

חז"ל לימדונו שהגדרה מלאכה היא: כל אחת מ-39 הפעולות שנדרשו לבנין המשכן במדבר, וכל פעולה הדומה להן. רמז להגדרה זו מצאו חז"ל בכך, שמצות שמירת שבת נכתבה בתורה מיד לאחר הציווי על מלאכת המשכן, "ראה קראתי בשם בצלאל... ועשו את כל אשר ציויתך... אך את שבתותי תשמורו" (ספר שמות לא, א-יז).

 

בניגוד להנחה הרווחת בקרב המון העם אשר ההימנעות ממלאכה בשבת נועדה להבטיח את המנוחה מן העמל והיגיעה, ומלאכה קשורה לעמל, ההבנה האמיתית של איסור עשיית המלאכה בשבת אינה כזאת. מלאכה שאסרה תורה בשבת היא רק זו העונה להגדרה של "מלאכת מחשבת" כלומר "מלאכת אומן" (דוגמת המלאכה במשכן שהתורה מגדירה אותה "מלאכת מחשבת").

אבות המלאכות ותולדותיהן

39 המלאכות שהיו במשכן נקראות "אבות מלאכות", בהיותן היסוד והמקור לכל שאר המלאכות הדומות להן. המלאכות הדומות להן, גם אם לא היו במשכן, נקראות "תולדות". מבחינת איסור אין כל הבדל בין אב מלאכה לבין תולדה, שניהם אסורים מן התורה, וגם על איסור "תולדה" יש חיוב מיתה כמו שיש על אב.

 

חלוקת אבות המלאכות לקבוצות

את 39 אבות המלאכות מקובל לחלק לפי הקבוצות הבאות, על פי סדר עשייתן במלאכת המשכן:

קבוצה א' - 11 מלאכות שנעשו בהכנת הרכיבים לצורך צביעת יריעות המשכן: 1. הזורע. 2. החורש. 3. הקוצר. 4. המעמר. 5. הדש. 6. הזורה. 7. הבורר. 8. הטוחן. 9. המרקד. 10. הלש. 11. האופה (מבשל).

קבוצה ב' - 13 מלאכות שנעשו בהכנת היריעות: 1. הגוזז את הצמר. 2. המלבנו. 3 המנפצו. 4. הצובעו. 5. הטווה. 6. המיסך. 7. העושה שני בתי נירין. 8. האורג. 9. הפוצעו. 10. הקושר. 11. המתיר. 12. התופר. 13. הקורע (על מנת לתפור).

קבוצה ג' - 7 מלאכות שנעשו לצורך הכנת כיסויי העורות למשכן: 1. הצד צבי. 2. השוחט. 3. המפשיט. 4. המעבד. 5. הממחק. 6. המשרטט. 7. המחתך.

קבוצה ד' - 8 מלאכות שנעשו לצורך הקמת המשכן: 1. הכותב. 2. המוחק. 3. הבונה. 4. הסותר. 5. המכבה. 6. המבעיר. 7. המכה בפטיש. 8. הנושא מרשות לרשות.

 

פירוט אבות המלאכות

1. מלאכה א' - הזורע.

הגדרת המלאכה: זריעה, ונכלל בזה נטיעה, שתילה, וכדומה. שהרי מטרת כל אלה: הצמחה. משום כך גם איסור השקאה, גיזום למטרת הצמחה, וכדומה, מסתנפים לנושא זה).

המלאכה במשכן: זרעו "סממנים" (רכיבים מן הצומח) כדי לצבוע בהם את היריעות.

 

2. מלאכה ב' - החורש.

הגדרת המלאכה: תיקון והכשרת קרקע לזריעה או לנטיעה. ע"י החרישה מתרפים רגבי הקרקע ונעשים ראויים לזריעה או לנטיעה.

המלאכה במשכן: חרשו את הקרקע כדי לזרוע סממנים לצורך צביעת היריעות.

 

3. מלאכה ג' - הקוצר.

הגדרת המלאכה: עקירת דבר ממקום גידולו. ונכלל בזה קטיפת פרי, תלישת עלה, ניסור גזע או חיתוך ענף לשימוש כלשהו, וכדומה. שהרי בכל אלה חותך דבר ממקום גידולו.

המלאכה במשכן: קצרו את הסממנים ששימשו לצביעת היריעות.

 

4. מלאכה ד - המעמר.

הגדרת המלאכה: איסוף גידולי קרקע במקום גידולם כדי לכנסם לערימה.
המלאכה במשכן: אספו את הסממנים, שהשתמשו בהם למלאכת המשכן.

 

5. מלאכה ה - הדש.

הגדרת המלאכה: הפרדת גידולי קרקע מהפסולת הטבעית המחוברת אליהם או המקיפה אותם. בכלל זה: סחיטת פירות. כגון ענבים וכל פרי שהדרך לסוחטו. אבל פרי שאין דרך לסוחטו כלל, כגון מלפפון, אתרוג וכדומה, והוא רוצה לסוחטו מסיבה כל שהיא, מותר לסוחטו. סחיטה על דבר מאכל כגון אורז או סלט, והמשקה הנסחט נבלע במאכל ואינו צף על גביו, מותרת. סחיטת חמוצים ושאר מיני כבשים לשם סילוק הנוזל שבהם, מותרת.

המלאכה במשכן: דשו את הסממנים, שהשתמשו בהם למלאכת המשכן.

 

6. מלאכה ו'- הזורה.

הגדרת המלאכה: הפרדת פסולת מאוכל בעזרת הרוח.
המלאה במשכן: זרו את הסממנים, שהשתמשו בהם למלאכת המשכן.

 

7. מלאכה ז' - בורר.

הגדרת המלאכה: אחר פעולת הזריה בוררים את האבנים הקטנות ואת שאר הפסולת שעדיין בגרעיני החיטה. ובכלל זה כל. הפרדת פסולת מאוכל בדרך מלאכה. (הגדרת דרך מלאכה: כגון שבורר את הפסולת מתוך האוכל, או שבורר בכלי המיועד לברירה, או שבורר שלא למטרת שימוש מיידי. אבל הבורר את האוכל מתוך הפסולת, והפעולה נעשית ביד (מזלג וכדו' נחשב כיד ארוכה ומותר לברור אוכל מתוך פסולת באמצעותו) ובורר לשימוש מיידי, אין זו ברירה הנעשית דרך מלאכה אלא דרך אכילה ומותרת בשבת. יש לציין שגם שני מיני מאכל המעורבים זה בזה כגון גרעינים ובוטנים, והוא מעוניין בשעה זו רק באחד מהם, הרי עבורו מאכל זה נחשב לאוכל והאחר לפסולת, וממילא חלים עליו דיני ברירה האמורים לעיל).

המלאכה במשכן: הפרדה בין פסולת לבין אוכל.

 

8. מלאכה ח'- הטוחן.

הגדרת המלאכה: פירור גוף מוצק לחלקים דקים לשם הכשרתם לשימוש, באמצעות כתישה (אפילו במכתשת שאינה חשמלית) או חיתוך. (לאור זאת, קיצוץ דק של ירק או פרי, נחשב כפעולת טחינה. ומכאן שאסור לגרד בשבת פרי או ירק במגרדת).

המלאכה במשכן: שחקו את הסממנים, כדי להפיק מהם צבע שבו צבעו את היריעות.

 

9. מלאכה ט' - המרקד.

הגדרת המלאכה: הפרדת אוכל מפסולת על ידי הרקדה בנפה וכדו'.
המלאכה במשכן: היו מנפים את הסממנים מן הפסולת שמעורבת בהם.

 

10. מלאכה י' - הלש.

הגדרת המלאכה: הדבקת דברי מאכל באופן שנוצרת עיסה. (משום כך יש להיזהר בשבת מהכנת סלטים מסוימים הנעשים על ידי דיבוק במיונז וכדו', שלא להיכשל באיסור מלאכת לישה. עוד יש לציין שאיסור לישה חל גם על גיבול עפר במים).

המלאכה במשכן:היו לשים את הסממנים כדי להכין מהם צבעי תכלת וארגמן.

 

11. מלאכה י"א - האופה (מבשל).

הגדרת המלאכה: הכשרת דבר לשימוש ע"י חום האש. איסור מבשל כולל גם הכשרה בדברים שאינם למאכל כגון להתיך מתכת וכדו'. וכן. הנחת דבר שאינו מבושל במקום חם שעתיד להתבשל בו. (ואפילו כשבדעתו לסלקו משם לפני שיתבשל, אסור להניחו במקום כזה, מחשש פן ישכח לקחתו, ויתבשל.

יש לציין עוד שביכולת תבשיל רותח שבסיר לבשל, גם לאחר שהוסר מעל גבי האש. משום כך, אין לתבל בשבת את המאכל שבסיר (שהרי התבלין אינו מבושל עדיין) או להוסיף לתוכו מים או ירק כל שהוא אף על פי שאינו על האש, כל זמן שלא התקרר וירד מחום שהיד סולדת בו. אולם, לאחר שהתבשיל הועבר לצלחת או לכלי אחר, הרי זה מוגדר כלי שני, וכלי שני אינו מבשל. (מלבד פריטים בודדים שבישולם קל ומתבשלים גם בכלי שני, כגון ביצה ועלי-תה שלא התבשלו מלפני השבת. משום כך, הכנת תה בשבת מעלי-תה שלא התבשלו מלפני השבת, מותרת רק בכלי שלישי. ואם אינם בתפזורת אלא כנוסים בתוך שקיק תה, אפשר להקל גם בכלי שני באופן שאינו יוצק את המים הרותחים מהמיחם ישירות על שקיק התה, אלא יוצק את המים לכוס, ורק אח''כ מכניס את שקיק התה לתוכם. וזאת משום ששקיק התה עצמו משמש לענין זה ככלי נוסף. ובשילוב היות המים החמים בכלי שני, אין העלים מתבשלים).

תבשיל שכבר התבשל לפני השבת ואינו נוזלי (כגון קציצות, אורז וכדומה), מותר לחממו בשבת (על גבי פלטה חמה שחוברה לזרם החשמל לפני השבת, או על גבי סיר שנמצא על האש מלפני השבת. אבל על אש גלויה, אפילו היתה דולקת מלפני השבת, אסור להניח שום תבשיל) משום שאין זה בישול אלא חימום. אבל תבשיל נוזלי (כגון רוטב, מרק וכדומה) אף על פי שכבר התבשל מלפני השבת אין לחזור ולחממו בשבת. משום שנוזל החוזר ומתחמם הרי הוא מתבשל מחדש.

בישול וטיגון על גבי פח או מחבת שהתחממו בשמש, אסורה. הדחת כלים ורחיצת ידים ופנים במים שהתחממו באמצעות דוד-שמש, מותר. ואם התחממו באמצעות החשמל, אסור להשתמש בהם בשבת אף על פי שהתחממו ביום שישי ועתה החשמל כבוי. וטעם האיסור, שעל ידי שפותח את ברז המים בביתו, מזרים מים קרים אל תוך הדוד הרותח, ומתבשלים המים הקרים במים הרותחים.

המלאכה במשכן: בישלו את הסממנים להכנת צבע בו השתמשו לצבעים היריעות וכדו'.

 

12. מלאכה י"ב - הגוזז.

הגדרת המלאכה: ניתוק דבר ממקום גידולו על גוף האדם או בעלי חיים, כמו: צמר, שערות וצפרניים.

המלאכה במשכן: גזזו צמר מן הבהמה לצורך עשיית היריעות.

 

13. מלאכה י"ג - המלבן.

הגדרת המלאכה: פעולה המביאה לניקוי בגדים, אריגים, חוטים וכדו'. רחיצה או אפילו שריית בגד במים (כולו או חלקו), וכל פעולת ניקוי (כגון סחיטת בגד -אפילו היה שרוי במים מלפני השבת, הסרת כתם שומני באמצעות מלח, טלק וכדומה). ומכאן שיש להיזהר מרחיצת סחבת הבד לפני או לאחר ניגוב השולחן. משום כך מומלץ להשתמש בשבת במפת ניילון חד-פעמית המושלכת לאשפה לאחר השימוש, או לנגב את השולחן באמצעות מגב פלסטי שבתחתיתו גומי קשיח שאינו נסחט, וכדומה.

המלאכה במשכן: היו מלבנים צמר ופשתן לצורך היריעות, הפרוכות ובגדי הכהונה.

 

14. מלאכה י"ד - המנפץ.

הגדרת המלאכה: אחר שמלבנים את הצמר סורקים את הצמר כדי להפריד בין השערות ולהכשירו לטוויה (טוויה היא עשיית החוטים), ופעולה זו נקראת ניפוץ.

המלאכה במשכן: ניפצו את הצמר כדי לטוות חוטים לצורך היריעות.

 

15. מלאכה ט"ו - הצובע.

הגדרת המלאכה: צביעת צמר, בגד, בית, רהיט, ציור, איור וכדו'. או חיזוק צבע קיים.
המלאכה במשכן: צבעו את חוטי הצמר בצבעי תכלת, ארגמן ותולעת שני.

 

16. מלאכה ט"ז - הטווה.

הגדרת המלאכה: עשיית חוטים בכל דרך שהיא, מחומר גלמי (צמר, פשתן, כותנה וכדו').
המלאכה במשכן: טוו את סיביב הצמר כדי לארוג בהם את היריעות.

 

17. מלאכה י"ז - המיסך.

הגדרת המלאכה: מתיחת חוטי השתי (חוטי אורך) כדי להכניסם לאריגה.
המלאכה במשכן: מתחו חוטים לאריגת היריעות.

 

18. מלאכה י"ח - העושה שני בתי נירין.

הגדרת המלאכה: פעולת הכנה למלאכת האריגה. יש סוברים שהמלאכה היא עשיית טבעות (=נירין) להשחלת חוטי השתי במכונת האריגה. ויש סוברים, שהמלאכה היא השחלת שני חוטי שתי לטבעות הנירין, כל חוט לבית ניר אחר.

המלאכה במשכן: עשו בתי נירין לאריגת היריעות.

 

19. מלאכה י"ט - האורג.

הגדרת המלאכה: יצירת אריג ע"י הכנסת חוטי הערב (חוטי הרוחב) בין חוטי השתי.
המלאכה במשכן: ארגו את היריעות, הפרוכות ובגדי הכהונה.

 

20. מלאכה כ' - הפוצע.

הגדרת המלאכה: סתירת האריג ע"מ לתקן את האריג. כאשר יש קרע באריג נוטלים (=פוצעים) חוטים ממקום אחר לצורך התיקון.

המלאכה במשכן: פצעו את החוטים לצורך תיקון היריעות.

 

21. מלאכה כ"א - הקושר.

הגדרת המלאכה: חיבור שני דברים והידוקם ב"קשר של קיימא" (קשר קבוע וחזק).
המלאכה במשכן: לצורך עבודת המשכן היו קושרים את חוטי היריעות שנקרעו בזמן אריגתם.

 

22. מלאכה כ"ב - המתיר.

הגדרת המלאכה: התרת "קשר של קיימא".

המלאכה במשכן: ציידי "דג החילזון" היו מתירים את החוטים שברשתותיהם לצורך תיקון הרשתות, הגדלתן והקטנתם.

 

23. מלאכה כ"ג - התופר.

הגדרת המלאכה: חיבור שני דברים בתפר המתקיים. ונכלל בזה הדבקה. שהרי מהות התפירה ומהות ההדבקה אחת היא. - חיבור שני חלקים על ידי גורם שלישי.

המלאכה במשכן: תפרו את היריעות זה לזה.

 

24. מלאכה כ"ד - הקורע.

הגדרת המלאכה: קריעה או הפרדה של דברים המחוברים בחיבור בר קיימא. קריעה אסורה בשבת בין אם קורע את מקום התפר או ההדבקה ובין אם קורע את הבד או הנייר עצמו. (משום כך יש לזכור להכין נייר טואלט חתוך מלפני השבת).

המלאכה במשכן: כדי לתקן שנוצר באחת מיריעות המשכן ע"י תולעת וכדו', היו קורעים את היריעה למעלה ולמטה מן הנקב, כדי שיוכלו לאחותו היטב בתפירה ישרה ללא קמטים.

 

25. מלאכה כ"ה - הצד.

הגדרת המלאכה: כל פעולה שעושה אדם כדי לשלול את חירותו של בעל חיים בכל אופן שהוא, כגון: צייד בעל חיים ביד, ברשת, במלכודת או במצודה.

המלאכה במשכן: ציד אילים ותחשים כדי להשתמש בעורותיהם לכיסויי המשכן.

 

26. מלאכה כ"ו -השוחט.

הגדרת המלאכה: נטילת נשמה של בעל חיים בכל צורה שהיא. משום כך אין לרסס יתושים וחרקים שונים או להרגם בדרך אחרת. אולם מותר לרסס באויר חדר שיש בו חלון פתוח כשאינו מרסס את היתושים עצמם, אלא רק גורם להם לברוח. ונכלל באיסור זה הוצאת דם מן החי, אע''פ שאינו הורגו.

המלאכה במשכן: שחטו אילים ותחשים כדי להשתמש בעורותיהם לכיסויי המשכן.

 

27. מלאכה כ"ז - המפשיט.

הגדרת המלאכה: הפשטת עור מבעל חיים לאחר מותו.
המלאכה במשכן: הפשיטו את העורות מהאילים ומהתחשים.

 

28. מלאכה כ"ח - המעבד (המולח).

הגדרת המלאכה: עיבוד העור כדי להכשירו לשימושים שונים. המלאכה כוללת מליחה במלח, שרייה בסיד או בחומרים אחרים.

המלאכה במשכן: עיבדו את עורות האילים והתחשים לצורך כיסויי המשכן.

 

29. מלאכה כ"ט - הממחק.

הגדרת המלאכה: החלקת עור בע"ח כדי להכינו לשימוש.
המלאכה במשכן: החליקו את עורות האילים והתחשים ע"י הסרת השערות והצמר שעליהם.

 

30. מלאכה ל' - המשרטט.

הגדרת המלאכה: ציור סימנים על קלף או נייר כדי לכתוב עליהם ישר, או כדי לחתוך אותם ע"פ סימנים אלה.
המלאכה במשכן:

 

31. מלאכה ל"א - המחתך.

הגדרת המלאכה: חיתוך דבר כלשהו לפי מידה או לפי צורה מסויימת.
המלאכה במשכן: חתכו את עורות האילים והתחשים במידה מסויימת כדי לפורסם לאוהל על המשכן.

 

32. מלאכה ל"ב - הכותב.

הגדרת המלאכה: כתיבת אותיות. ואפילו כתיבה על גבי אבק ובאדים שעל גבי זכוכית, או שמטבל אצבעו במים וכותב על השולחן, אסור. וכל שכן שאסור לכתוב בדבר המתקיים (כגון דיו) על גבי דבר המתקיים (כגון נייר). אבל הכותב באצבעו באוויר, מותר. וכן מותר ללכת על גבי חול או שלג אף על פי שיש ציור או כיתוב בסוליית נעלו ועל ידי הליכתו נוצר הציור או הכיתוב על גבי החול והשלג. ובלבד שלא יתכוון ויחפוץ בכך.

המלאכה במשכן: כתבו אותיות על קרשי המשכן, כדי לדעת את מיקומו המדוייק של כל קרש.

 

33. מלאכה ל"ג - המוחק.

הגדרת המלאכה: מחיקת כתב כדי לכתוב במקום שנמחק.

 

34. מלאכה ל"ד - הבונה.

הגדרת המלאכה: פעולה המשמשת להקמת בנין או חלק ממנו. כל פעולת תיקון בבית, ואפילו נעיצת מסמר בכותל, אסורה בשבת.

המלאכה במשכן: הקימו את המשכן.

 

35. מלאכה ל"ה - הסותר.

הגדרת המלאכה: הריסת בנין או חלק ממנו לשם בנייתו מחדש. שבירה או סתירה של כותל או אפילו אבן קטנה מביתו. ואפילו סותר לשם קלקול אסור בשבת. וכל שכן כשסותר לשם תיקון כגון כדי לבנות קיר חדש. שהרי זו מלאכה גמורה).

המלאכה במשכן: בזמן שבני ישראל עברו ממקום למקום פירקו את המשכן על מנת לבנותו במקום אחר.

 

36. מלאכה ל"ו - המכבה.

הגדרת המלאכה: הפסקת תהליך הבעירה או הקטנת להבה.
המלאכה במשכן: כיבו את האש כדי לעשות בו פסמים (לצורך צירוף הזהב והכסף שהיה במשכן).

 

37. מלאכה ל"ז - המבעיר.

הגדרת המלאכה: הדלקת אש או הגדלתה.
המלאכה במשכן: הבעירו אש לצורך יציקת כלי המשכן והאדנים, ולצורך בישול הסממנים.

 

38. מלאכה ל"ח - מכה בפטיש.

הגדרת המלאכה: כל פעולה הגורמת ומשלימה את הכלי אפילו אינה אלא הכאה אחת בלבד.
המלאכה במשכן: היכו בפטיש על הכלים לסיום עיצובם.

 

39. מלאכה ל"ט - המוציא מרשות לרשות.

הוצאה מרשות לרשות. הוצאת כל חפץ שהוא מרשות היחיד לרשות הרבים או להיפך, ע"י נשיאתו, זריקתו, הושטתו, משיכתו או דחיפתו. כיום ברוב ערי וישובי הארץ קיים עירוב (- חוט מתוח בראשי עמודים סביב העיר) ההופך את העיר לרשות אחת. ויש מחמירים שלא לסמוך על עירוב זה, ומקילים רק כשגדר או חומה מקיפים את העיר.

המלאכה במשכן: בני ישראל הביאו את תרומת המשכן מביתם (=רשות היחיד) אל משה רבנו שהיה במחנה לויה (=רשות הרבים).